תפריט
תפריט
בשיתוף פעולה עם מחלקת מחקר ופיתוח של משרד החינוך
" מותק,אל תשכח את משקפי המציאות המדומה וארוחת הצהריים שלך! צריך להזדרז שלא נאחר לבית הספר היום!"
בתור כתבת חינוך וטכנולוגיה ואמא לתינוק חמוד בן שנתיים, פנטזתי כיצד בנקודה כלשהיא בעתיד אני אגיד את המשפט הזה לילד שלי בלי לחשוב פעמיים כאילו שזה הדבר הכי שגרתי ומובן מאליו בעולם.
בכל פעם שאני נתקלת בעוד כותרת מפוצצת על כך שטכנולוגיית VR תהפוך להרבה יותר נגישה,זמינה וקלה לשימוש כבר בשנים הקרובות, אני תוהה האם זה רק עניין של זמן עד שהבן שלי יוכל לחזור אחורה בזמן ולצפות באירועים היסטוריים מכוננים המשוחזרים בעזרת טכנולוגיית VR? האם במסגרת שיעורי ביולוגיה הוא לא יצטרך לנתח צפרדע או חיה אחרת ויוכל ללמוד על מבנה האיברים והגוף האנושי בעזרת משקפי VR בלי להסתבך וללכלך את הידיים? האם חווית המציאות המדומה הראשונה שלו תהיה כבר בכיתה א’ או ב’ ?
אם לדבר בכנות,לא ממש עפתי על חווית ה-VR האינטרקטיבית הראשונה שלי בחודש שעבר ואני מתקשה להבין על מה כל הרעש והמהומה סביב הפיתוח המהפכני הזה. אבל בגלל שמדובר בטכנולוגיה חדשנית שעדיין לא הבשילה בצורה מלאה ושכל המומחים תמימי דעים בנוגע להתפתחות המהירה והמרשימה והפוטנציאל העצום שלה,ייתכן שאצטרך לאכול את הכובע כבר בעתיד הנראה לעין.
מחנכים וכתבים זכו להזדמנות בלעדית וייחודית להתנסות בחווית מציאות מדומה אינטרקטיבית במסגרת הוועידה השנתית של הארגון העולמי לטכנולוגיה חינוכית שנערכה בעיר ניו אורלינס.
חווית ה-VR התבססה על משקפי Oculus Quest שתג המחיר שלהם בחניות עומד על 300 דולר. האמת היא שטבילת האש הראשונה לא ממש עברה בצורה חלקה. למרות שביליתי עם משקפי ה-VR זמן כפול מכל שאר המשתתפים, בקושי הגעתי למסך ההכוונה וההתמצאות לפני שהגיע הזמן להחזיר אותם.
ברגע שהמשתתפים השלימו את החוויה הראשונה, חיכו להם כמה אפשרויות אחרות בעלות ערך חינוכי מעט יותר גבוה-כמו הזדמנות לצאת לסיור וירטואלי עוצר נשימה בתחנת החלל הבינלאומית, אבל הייתי קצרה בזמן כך שלא יצא לי לנסות אותן באופן אישי.
מאוחר יותר, סבלתי מכאב ראש, בדיוק כמו כמה מחנכים אחרים שהזהירו אותי שזה קרה גם להם לאחר השימוש במשקפי VR ( למרות שבמקרה שלי חשבתי שייתכן שמדובר בצירוף מקרים כי באותו היום לא הספקתי לשתות את קפה הבוקר הרגיל שלי ולא הייתי במיטבי).
תהיתי שאולי הקשיים האישיים שלי עם הטכנולוגיה המהפכנית הזאת נובעת מהבורות הטכנולוגית שלי.
קודם כל, המתנדבת מסבירת הפנים והסבלנית להפליא שהייתה אמורה לעזור לי לצלוח בשלום את חווית ה-VR החדשנית ולהפיק את המירב ממנה התקשתה לספק לי תשובה מדויקת האם אוכל להשתמש במשקפי המציאות המדומה בלי להוריד את משקפי הראייה שלי ( על הנייר התשובה החיובית, אבל המציאות הייתה הרבה יותר מורכבת. לאחר המון נסיונות לא מוצלחים לסדר את המשקפיים כך שלא יפריעו לי החלטתי להסיר אותם במקום להמשיך להסתבך וללכת עם הראש בקיר).
לאחר מכן,הייתי צריכה לעמוד על שטיחון ולסמן באופן דיגיטלי את היקף הסביבה הקרובה אלי שקווי המתאר שלה היו מתוחמים בסרט צהוב, מדובר בצעד חיוני על מנת שהמשקפיים יעבדו כמו שצריך. האמת שזה קשה יותר ממה שזה נשמע. בסופו של דבר הגעתי למסך ההיכרות שהיה גדוש בתמונות תלת מימד של כדורים פורחים וטילים בליווי מזיקלי.
בנקודה הזאת הייתי בטוחה שאני הולכת לשקוע אל תוך חווית ה-VR האולטימטיבית שתשאב אותי לתוכה ותשאיר לי טעם של עוד, אבל ברגע שניסיתי לזוז קדימה, כל הזמן נזרקתי לאחור למסך ההיכרות הראשונית שנאלצתי לצפות בו כמה פעמים. ניסיתי להסביר למתנדבת את הבעיה שנתקלתי בה, אבל כל מה שהיא הייתה יכולה לעשות כדי לעזור לי זה זה לחבוש את משקפי ה-VR בעצמה ולהתחיל את כל התהליך מחדש.
לבסוף, הצלחתי להגיע למסך ההכוונה וההתמצאות שהדגים בפני כיצד להשתמש בסמן הלייזר כדי לבחור בין אפשרויות שונות ועל אילו לחצנים יש ללחוץ כדי להרים חפצים שונים. אני חייבת להודות שההוראות היו די מעורפלות ומבלבלות וההדרכה המייגעת הרגישה כמו נצח, היא לקחה בערך 10 דקות או אפילו יותר. ברגע שקלטתי מה בדיוק צריך לעשות, פחות או יותר, הצלחתי להפריח מטוס וירטואלי מנייר ולהכניס דסקית וירטואלית לתוך החריץ המתאים ( מאוד נהניתי מהחלק המגניב הזה שבאמת הרגיש עתידני).
אבל כמה מחנכים אחרים שבדקו את משקפי המציאות המדומה הגיעו למסקנה דומה.
חווית ה-VR של קירה ווקר, מתאמת טכנולוגיות חינוכיות בתיכון וושינגנטון-ליברטי בארלינגטון,וירג’יניה סבלה מכמה חבלי לידה מוקדמים והתקשתה להתרומם ולעמוד בציפיות. היא גילתה שהתפעול השוטף של המכשור היה מעט מעיק ומסורבל.
"אין ספק שיש לאן להשתפר", אומרת ווקר, שהמחוז שלה בוחן לעומק את הרעיון של הקמת מעבדות מציאות מדומה ומרחבים דיגיטליים חדשניים במוסדות חינוכיים. "כשיש לכם כיתה עם 25 תלמידים ואתם צריכים לכייל מחדש את המכשיר בכל שימוש, זה עשוי לבזבז זמן יקר ולפגוע בחוויה הייחודית שאתם מנסים להעניק לתלמידים."
למרות זאת, ווקר לא ממהרת להרים ידיים ולוותר על ה-VR. הרעיון שתלמידים יוכלו לחבוש משקפים עתידניים ולמצוא את עצמם בתוך מערכת הנשימה לדוגמה כדי להכיר מקרוב ובאופן מוחשי את גוף האדם מוצא חן בעיניה. "אני מודעת היטב לפוטנציאל המבטיח של ה-VR בתור כלי חינוכי ואני מחזיקה אצבעות שהוא יהפוך ליותר ידידותי לשימוש כבר בעתיד הקרוב," היא אומרת.
הבעיות שנתקלנו בהן בעת השימוש בטכנולוגיית מציאות מדומה בכיתה אינן נובעות ממשקפי ה-VR בעצמם אלא מתוכנות ותשתיות נלוות, אומר אנדי מאן, יועץ לטכנולוגיה הדרכתית בחטיבת ביניים בעיירה מוסקגון במדינת מישיגן המחזיק בניסיון רב בהטמעת כלי ואביזרי מציאות מדומה במסגרות חינוכיות ( חשוב להדגיש שלמאן ולהנהלת המוסד החינוכי אין שום קשרים עסקיים ומסחריים עם חברת מטא- בעלת הרשת החברתית הפופולרית פייסבוק ומפתחת משקפי ה-VR שנעשה בהם שימוש בניסוי).
העניין הוא שכדי להבטיח שהמשתתפים יוכלו לקבל טעימה ממשית מהאפשרויות והיכולות של טכנולוגיית ה-VR בחלון הזמן המוגבל והמצומצם שעומד בפניהם, הניסוי התבסס על תוכנת מובייל שחסמה פיצ’רים מסוימים כדי לא לבלבל את הנסיינים. ככל הנראה זה מה שגרם למערכת לקרטע טיפה.
עם זאת, המון מחנכים הצליחו להטמיע טכנולוגיות VR בשיעורים שלהם בצורה חלקה ונטולת תקלות.
למרות שלמרי טרן, מורה למדעים בתיכון במחוז קוב בג’ורג’יה , לקח טיפה זמן להתרגל ולהסתגל למשקפי VR ובתחילת הדרך היא סבלה ממחלת תנועה קלה, היא בטוחה שהתלמידים שלה יקלטו איך כל הקטע הזה עובד בלי שום קושי ומאמץ בגלל שחלק גדול מהם כבר מחזיקים במשקפיים דומים בבית ומשתמשים בהם למטרות משחק ובידור.
טרן מלמדת אוקיינוגרפיה ואסטרונומיה,שני תחומים שקשה להתנסות בהם ממקור ראשון בתוך כיתת הלימוד. לכן משקפי מציאות מדומה יכולים לשנות את כל כללי המשחק ולאפשר לתלמידים לחקור את מרחבי החלל או לצלול למעמקי הים באופן וירטואלי ולחוות אותם בצורה חוויתית, מרתקת ומעצימה יותר.
בנוסף לכך, תחומים מורכבים ורבגוניים כמו רובוטיקה ורפואה כבר מתחילים לעשות שימוש במציאות מדומה במסגרת תוכניות וסדנאות הכשרה מקצועיות. טרן רוצה שהתלמידים שלה יתנסו בשימוש בטכנולוגיות האלה כדי להקל על ההשתלבות שלהם בשוק העבודה החדש של המאה ה-21. " הטכנלוגיה משתנה ומתפתחת ללא הרף ואנחנו חייבים לעשות כל מה שביכולתנו כדי לעמוד בקצב ולא להיתקע מאחור," אומרת טרן,שקיבלה לאחרונה מענק מיוחד להרחבת השימוש בטכנולוגיות VR חדשניות בבית הספר שבו היא עובדת.
התלמידים בבתי הספר שמאן עובד איתם כבר רגילים להשתמש במשקפי מציאות מדומה ורבודה כדי לצאת לסיורים לימודיים מציתי דמיון באתרים מפורסמים ברחבי הגלובוס, החל מבית אנה פרנק באמסטרדם שם הם לומדים ממקור ראשון על הסיפור המרגש והנוגע ללב שלה ברקע זוועות השואה ועד לצוקים הנישאים של העיר האבודה מאצ’ו פיצ’ו- אחד מפלאי תבל והסמל הידוע ביותר של אימפריית האינקה. בתו המתבגרת של מאן היא חובבת בישול החולמת להיות שפית מקצועית והיא הפכה למעריצה אדוקה של תוכנה חדשנית המאפשרת לה לחזור אחורה בזמן ליוון או לסין העתיקה וללמוד כיצד לבשל מנות מסורתיות תוך היכרות מעמיקה עם כל הטכניקות הקדומות ורזי המטבח המקומי.
יותר ויותר תלמידים יוכלו ליהנות מהזדמנויות מהסוג הזה ללא כל קשר לרקע הכלכלי-חברתי שלהם ככל שמשקפי ה-VR יהפכו לקלי משקל,פשוטים ונוחים יותר לתפעול מצד אחד ולהרבה יותר נגישים וידידותיים יותר לכיס, מה שיקל על השילוב שלהם במערכת החינוך המסורתית, מעריך מאן.
אז האם חווית הלימודים של הבן הפעוט שלי תהפוך להרבה יותר אינטרקטיבית,חוויתית ועשירה באמצעות התבססות על טכנולוגיית מציאות מדומה (VR) כשהוא ילך לבית הספר בעתיד? שאלתי את מאן. הוא הזכיר לי את משחק המחשב החינוכי "שביל אורגון" (Oregon Trail) שהתיימר להמחיש לתלמידים את ההיסטוריה של החלוצים האמריקאיים. הוא זכה לפופולריות רבה והיה נפוץ בבתי ספר רבים בארה"ב כאשר הייתי תלמידה בחטיבת הביניים בתחילת שנות ה-90.
גם הבן שלי עשוי לשחק בגרסה של המשחק הזה, הוא אמר. אבל זה יהיה משהו הרבה יותר מתוחכם ומקורי מיצירת מצבות עבור הדמויות במשחק שמתו מדיזנטריה כתוצאה מהתנאים הקשים שאיתם התמודדו החלצים האמריקאיים שנאלצו לשרוד בשממה.
"המורה שלו הולך לבקש מהתלמידים להכניס את הספרים והמחברות לילקוט ולהוציא את משקפי ה-VR או ה-AR (מציאות רבודה) שלהם, לחבוש אותם ולצאת לסיור וירטואלי בשביל אורגון. כל הכיתה הולכת לטייל בחיק הטבע בלי לזוז מהכיסא ולצאת מהכיתה, ובמקביל הם יוכלו לראות אחד את השני בזמן הטיול, לערוך דיונים משותפים ופעילויות קבוצתיות ולחלוק רשמים וחוויות בזמן אמת," אומר מאן. "אין ספק שאנו נמצאים בפתחה של מהפכה חסרת תקדים שתשנה סדרי עולם ותמציא מחדש את תחום החינוך."
